בחבלי יסורים מתגברת העליה הזו על זרותה לתרבות עברית ובהתאמצות ובהתמדה חותרת היא לקראת המטרה המעולה: לקנות לה זכות השתתתפות בבנין תרבותנו העברית.

[...]

שתוף העליה הגרמנית בבנין התרבות מותנה ראשית כל במציאת הדרך אל יסודותינו הרוחניים, כלומר ראשית כל רכישת השפה העברית. והנה לא רק שב- 18 מקומות בהם מלמדים 23 מורים ולומדים 2300 תלמיד מתקיימים קורסים עברים אלא גם הרצאות במולדת, תנ"ך, הסטוריה, עברית יצרו סביב אלה אטמוספירה ציבורית-חינוכית.

הפרובלימה העיקרית מתחילה אצל העולה אז, כשהוא כבר עבר את סף ההתחלה והוא כבר רכש לו את העברית הוולגרית, ברם עוד אין ביכולתו לתפוס את התרבות העברית ברוב גוניותה.

מופיעה שאלת המתודה, השטה לענין את התלמיד, וכאן צוין הכאב כי מעטים הם המורים היודעים באופן נכון לשרת את העליה הגרמנית. מתוך כך נובעת התביעה ליסוד סמינר למורים, לבוגרים וסמינר למדעי היהדות למשתלמים. לדאבוננו הגדול מציין המרצה "הישוב באופן סנובי מתבולל בלשונו, בלשון הגרמנית".

העליה הגרמנית בעיר לא מוצאת את הסביבה העברית הטבעית. לכן מסייעים החוגים העברים הנותנים למשתתפים אפשרות של אמון בשפה העברית. שם גם מבררים שאלות חיוניות בישוב.

אסור גם להזניח את הפעולה התרבותית הארץ ישראלית ע"י שליחים לגרמניה כדי להוסיף עוד גורם המקיל את הקליטה.

הכנוס נסתיים בבחירת מועצה בת 15 איש אשר על חבריה הוטל לדאוג למצוא דרך פתרון לפרובלימות התרבות אשר בהן עסק הכנוס.